בשנת 2005, 60 שנה לאחר השואה, נקרא על שמו של פיטר גינץ.
באותה שנה יצא בצ'כיה בול על שם פיטר גינץ ובו מופיע אחד מציוריו הנקרא "נוף ירח".
פיטר גינץ היה נער יהודי מצ'כיה. נער מוכשר מאוד שחלם על מסעות באוקיינוסים בחלל. בגיל 13 נשלח עם משפחתו לגטו טרזינשטאט. בגטו המשיך לצייר, כתב יומן ואף ערך עיתון ילדים בשם "וֶדֶם".
ציורו המפורסם "נוף ירח" המתאר את מראהו של כדור הארץ למתבונן בו מהירח מעיד על חלומו להיות חוקר ומדען. פיטר לא שרד את השואה.
אילן רמון ז"ל, האסטרונאוט הישראלי הראשון, לקח עמו לחלל העתק של הציור של פיטר.
מתוך ריאיון של אילן רמון ז"ל חצי שנה לפני האסון (מתוך: אתר ידען).
ניתנת לכל אסטרונאוט הזדמנות לקחת איתו עשרה דברים שבהמשך אחרי הנחיתה נותנים לארגוונים או למוסדות. בנוסף ניתנת אפשרות לקחת דברים לאנשים שאנחנו חפצים ביקרם. בדרך כלל זה למשפחה או לחברים, הרבה פעמים זה למדריכים שלנו כאן.במסגרת הדברים שהחלטתי לקחת לארגונים, אחד מהארגונים שפניתי אליו זה יד ושם. כבן לניצולת שואה ובנוסף, ההחשפות שלי לארגוני ניצולי שואה פה בארה"ב, והמשמעות עבורם של טייס ישראלי ואסטרונאוט ישראלי שטס לחלל.פניתי ליד ושם והצעתי להם לקחת משהו סמלי. הם החזירו לי מספר אפשרויות. אחת האפשרויות שבחרתי בה זו תמונה שצוירה על ידי נער בשם פיטר גינץ שהיה במחנה טריזנשטאט. הוא ארגן עם קבוצת נערים נוספת שם הרבה מאוד פעילות. הם כתבו עלון תוך כדי שהות במחונה. הוא היה הרוח החיה. היה בחור מאוד מוכשר. הוא צייר ציורים וגם כתב. הם כתבו והעבירו מאחד לשני כדי שיוכלו לקרוא. אחד הציורים שלו היה ציור איך הוא דמיין נראה כדור הארץ מהירח. צריך לזכור שמדובר בשנות הארבעים של המאה שעברה. עוד אף אחד לא חלם להגיע לירח. אני לוקח את זה אתי וזה באמת מסמל יותר מכל קודם כל אם אפשר לקרוא לזה בצניעות – נצחון הרוח על מה שקרה בשואה וזה גם מסמל את ההמשכיות של פיטר גינץ שאני מסוגל לקחת את מה שהוא חשב בדמיונו לחלל. אני בטוח שאם הוא היה חי, הוא היה רוצה להיות באותו מקום שאני אהיה. אני לוקח את הדמיון שלו ואת הרוח שלו יחד איתי ולא רק את שלו, אלא את של כל מי שעבר את החוויה הנוראית הזאת של השואה.